צבי בלסקי חברה להובלה (1993) בע"מ נ' רמ-הובלות שפרעם בע"מ ואח'

פסק דין

בתביעה כנגד הנתבעת מס' 2

לפניי עתירת הנתבעת מס' 2 (להלן : "הנתבעת") לסילוק התביעה שכנגדה על הסף, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 100, 101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

הבקשה שלפניי מעוררת שאלת היקף חסינותה של המדינה בתביעה המוגשת בגין רשלנות נטענת מצד בעל משרה שיפוטית (שופט, רשם או רשם הוצאה לפועל) .

התביעה:

המשיבה 1 בבקשה לסילוק על הסף – היא התובעת התביעה (להלן: "התובעת") הגישה כנגד הנתבעת וכנגד הנתבעת מס' 1 (היא המשיבה מס' 2 בבקשה) תביעה כספית בגדרה עתרה היא לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לה סך 164,004 ₪ בגין נזקיה.

בכתב התביעה, טוענת התובעת כי מכרה היא לצד ג' – מר כרמי חלבי או חברת "סופר בטון" (להלן : "צד ג'") מערבל בטון מ.ר. 39-841-15 (להלן: "המערבל" או "הרכב") בתמורה לסך 274,000 ₪, כאשר בחוזה המכר הסכימו הצדדים במפורש, כי למרות העברת החזקה במערבל הבטון לידי צד ג', תישמר הבעלות ברכב בידי התובעת עד לקבלת מלוא התמורה החוזית.

התובעת טענה כי צד ג' לא שילמה מלוא התמורה בעד המערבל (שולם סך 44,000 ₪ מסך כל התמורה), ועל כן ביטלה התובעת את ההסכם והגישה תביעה כנגד צד ג', ואף זכתה בתביעתה זו, בהיעדר הגנה מטעם צד ג'. התובעת טענה כי פתחה תיק הוצל"פ כנגד צד ג', ועם בואה לתפוס את המערבל התחוור לה כי המערבל כבר עוקל, נתפס ונמכר במכרז, במסגרת "בקשה פרטנית" לתפיסת המערבל בחצרי אותו צד ג' שהוגשה במסגרת תיק הוצל"פ שפתחה הנתבעת מס' 1 כנגד צד ג', וזאת כאשר הבעלים הרשום של המערבל במשרד הרישוי הינה - התובעת. לטענת התובעת התברר לה כי המערבל נתפס ואף נמכר לקונה, והתקבל בגינו סך 110,000 ₪. בקשה ללשכת ההוצאה לפעול לעצור את השלמת הליך המכירה לא נענתה, מאחר והרוכש כבר הפקיד את סכום הכסף בקופת ההוצאה לפועל.

בתביעתה טענה התובעת כי הנתבעת - באמצעות לשכת ההוצל"פ, התרשלה בכך שלא ביקשה בשום שלב עמדתה של התובעת, הן בהליך העיקול והן בהליך המכירה. כן טענה התובעת כי הליך העיקול והתפיסה לא בוצע, כנהוג, בדרך של רישום העיקול במשרד הרישוי, אלא מכח תפיסה בחצרי החייב. התובעת טענה כי נזקיה מתבטאים בהפרש שבין התמורה שניתנה בעד המכירה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל – ואשר הועברה אליה בהסכמת הנתבעת מס' 1 לבין מחיר השוק של המערבל – על פי חוות דעת שמאי, אשר אותו יכולה היתה התובעת לקבל אם הייתה מתנגדת להליך העיקול ומוכרת את המערבל בעצמה. כן תבעה היא את עלות שכר טרחת השמאי – אשר חיווה דעתו באשר לעלות המערבל.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף, התגובה והתשובה

בבקשתה טוענת הנתבעת כי יש לסלק את התביעה בהיעדר עילה, היעדר יריבות ובשל חסינות שיפוטית. הנתבעת טוענת, כי התובעת לא מצביעה על מקור נורמטיבי ממנו ניתן ללמוד כי הנתבעת התרשלה וכי בעקבות רשלנות זו ניזוקה התובעת, שכן אין כל הוראה בחוק ההוצאה לפועל או בתקנות שהותקנו על פיו, המחייב את הנתבעת ליתן הודעה לתובעת אודות העיקול. הנתבעת טוענת כי תפקידה של הנהלת בתי המשפט הינו תפקיד מנהלתי – קבלת הבקשות, גביית האגרה והעברת ההחלטה לידי הגורם השיפוטי, ובמקרה דנן – רשם ההוצל"פ.

הנתבעת מדגישה כי החלטות רשם ההוצל"פ מתקבלות במסגרת תפקידו השיפוטי, ובנדון דידן – החלטתה של רשם ההוצל"פ, כב' הרשמת (כתוארה דאז) מירב קלמפנר-נבון מיום 7.4.2010 (נספח א' לבקשה לסילוק התביעה על הסף) להורות על תפיסת המערבל ולא להודיע לתובעת אודות הבקשה או המכירה הינה במסגרת מרחב שיקול הדעת השיפוטי, ועל כן הדרך להשיג על החלטה מעין זו הינה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט, ולא בדרך של הגשת תביעה כנגד מקבל ההחלטות.

לטענת הנתבעת, עומדת לה חסינות מפני תביעות המוגשות כנגד גורם שיפוטי, על פעולות שביצע במסגרת תפקידו השיפוטי, וזאת לאור סעיף 8 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] וסעיף 73א לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז- 1967. הנתבעת טוענת כי על פי ההלכה הפסוקה, חסינות זו הינה חסינות מהותית, והיא מוקנית כל עוד לא פעל הגורם השיפוטי בזדון.

התובעת טוענת בתגובתה לבקשה, כי ניתן ללמוד על חובתה של הנתבעת ליידע את התובעת אודות הבקשה לתפיסת המערבל, מהוראותיו של סעיף 28(ג) לחוק ההוצל"פ, המתיר למי שרואה עצמו נפגע מהחלטת ראש ההוצל"פ, אשר הורה על עיקול מיטלטלין בחצרי החייב מכח מנהג בעלים, לפנות בבקשה לעיכוב ההחלטה. התובעת טוענת כי בכך שלא ניתנה לה הודעה בדבר הבקשה לתפיסת המערבל או מכירתו – הרי שבכך התאיינה זכותה זו להשיג על החלטת ראש ההוצל"פ, וממילא לא הייתה פתוחה בפניה הדרך לערער על ההחלטה.

עוד טוענת התובעת כי ניסתה לעצור את מכירת המערבל מייד עם היוודע לה דבר המכירה, זאת הן באמצעות פנייה ללשכת ההוצל"פ בחיפה והן באמצעות הגשת המרצת פתיחה בבית משפט השלום בחיפה, אולם מכיוון שהמערבל נמכר ותמורתו הופקדה בלשכת ההוצאה לפועל, לא ניתן היה לתקן את המעוות. עוד טוענת התובעת כי אמנם ישנה חסינות פרסונאלית לגורם השיפוטי, אולם אין בכך כדי להעניק חסינות למדינה – שכן ניתן לתבוע אותה בגין אחריותה השילוחית, והדבר בא לידי ביטוי בהלכה הפסוקה. התובעת טוענת כי לאור הגישה המחמירה הנהוגה בפסיקה בכל הקשור לסילוק תביעה על הסף, יש לדחות את הבקשה.

בתשובה לתגובה חוזרת הנתבעת על טענותיה בבקשתה לסילוק התביעה על הסף, ומוסיפה כי אם מעשיה של כב' הרשמת חסינים מפני תביעה, אזי אין המדינה יכולה לחוב בגינם. עוד הוסיפה הנתבעת כי כב' הרשמת החליטה, לאחר שהשתכנעה כי יש בראיות שהובאו בפניה כדי לסתור את חזקת הרישום שהינו דקלרטיבי, כי אין צורך בקיום דיון במעמד הבעלים הרשום, וזאת במסגרת תפקידה השיפוטי, ועל כן אין כל מקור נורמטיבי המורה לנתבעת ליידע בכל זאת את התובעת אודות הבקשה לתפיסת המיטלטלין.

דיון והכרעה

השאלה הדורשת הכרעה היא - האם עומדת לנתבעת חסינות מפני תביעה שעילתה הוא בהחלטה שיפוטית שקיבל רשם ההוצאה לפועל.

בהקשר זה, אין חולקין כי החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל שניתנה בענייננו היא החלטה שיפוטית, שכן בגדרה של אותה החלטה הורתה כבוד הרשמת על עיקול מיטלטלין (מערבל בטון) בחצרי החייב, אף שרשום הוא במאגר הרישום במשרד הרישוי על שם התובעת. החלטה זו קיבלה כבוד הרשמת לאחר שעיינה בראיות שהוצגו לה (ראו ההחלטה- נספח א' לבקשת הנתבעת).

המסגרת הנורמטיבית: